סרחאן ואח' נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (כבוד השופטת זהבה בנר) מיום 31.10.11 בת"ק 2948-04-09 ואשר על פיו נדחתה תביעת המבקשים נגד המשיבה.

2.לטענת המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש"), הוא רכש מאת המשיבה שואב אבק. מספר חודשים לאחר הרכישה הוא חזר יחד עם ילדיו לעסק המשיבה וביקש תיקון חלק השואב שהתקלקל. בין הצדדים התנהלו חילופי דברים שבעקבותיהם עזבו המבקשים את העסק, כאשר בידיהם הן טופס תיקון המוצר והן השואב עצמו.

לאחר יציאתם מהעסק יצא אחריהם מנהל המשמרת וצעק למבקש "תעצור". המנהל ניסה להוציא את השואב מידי המבקש מס' 2 ואף דרש החזרת טופס התיקון. בהמשך מנע מנהל המשמרת את עזיבת המבקשים מהמקום ברכבם, כשהוא חוסם את הרכב בגופו ומשמיע בקול רם קריאות גנאי נגד המבקשים.

3.המבקשים הגישו לבית משפט קמא תביעה שעניינה פגיעה בשמו הטוב של המבקש, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן "החוק"). המבקש טען כי היה בהתבטאויות של המנהל כדי להשפילו ולבזותו. המבקש טען לנזקים נפשיים שנגרמו לו ולבניו הקטינים בעקבות המקרה ודרש פיצוי בגין נזקים אלה, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.

4.המשיבה הכחישה את טענות המבקשים.

5.בפסק הדין דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשים בקובעו כי הוא מעדיף את גרסת המשיבה והעדים מטעמה, לפיה עשו האחרונים מלאכתם וחובתם ותפקידם כנדרש. על פי קביעת חילופי הדברים בין הצדדים נגרמו, בין היתר, עקב "התלהמותו והתפרצויות הכעס "של המבקש כלפי עובדי המשיבה. עוד קבע בית משפט קמא כי המבקשים לא הוכיחו נזקיהם.

6.פסק דין זה הינו נשוא הבקשה בפני, כאשר בבקשה טענו המבקשים כי הוכח ההתבטאויות נשוא התביעה נאמרו ולפיכך היה על בית משפט קמא לקבל את התביעה ולחייב את המשיבה פיצויים. המבקשים טענו כי הקביעה לפיה הדברים נאמרו בשעת כעס ו/או ויכוח וכי מבקש הוא שהחל בויכוח אינה רלבנטית לענין עצם האחריות (כאשר המבקש חולק גם על הקביעה העובדתית לפיה הוא החל בויכוח). המבקשים טענו כי טעה בית משפט קמא כאשר העדיף את גרסת העדים מטעם המשיבה על פני זו של עדי המבקשים.

7.המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, כאשר לא נפלה כל טעות מהותית משפטית או עובדתית גלויה וברורה על פני הפסק. המשיבה טענה כי פסק הדין ראוי ומנומק ומבוסס על ממצאי מהימנות ואין להתערב בו.

8.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת פסק דינו של בית משפט קמא החלטתי ליתן למבקשים רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

9.אכן, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.

10.יחד עם זאת, וחרף קביעותיו העובדתיות וקביעות המהימנות של בית משפט קמא, לרבות הקביעה לפיה לא הוכח נזק שנגרם למבקשים, בהם איני מוצאת מקום להתערב, אני סבורה כי נשמטה מפסק דינו של בית משפט קמא ההכרעה בשאלה האם יש בדברי מנהל החנות של המשיבה משום לשון הרע – אם לאו (בלא קשר לשאלה מי החל בויכוח). בסעיף ד' לפסק הדין מביא בית משפט קמא את טענות הצדדים בשאלה האם יש בדברים שנאמרו לשון הרע – אך לא ניתנה הכרעתו בשאלה זו.

11.למותר לציין כי קיימת חשיבות בהכרעה זו, ועשויה להיות לה השלכה על תוצאת פסק הדין, שהרי על פי סעיף 7 לחוק רשאי ביהמ"ש לפסוק לתובע פיצוי בגין לשון הרע גם ללא הוכחת נזק.

12.אשר על כן , אני מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא.

13.התיק יחזור לבית משפט קמא על מנת שיכריע בשאלת קיום לשון הרע בהתבטאויות מנהל הנתבעת וזכאות המבקשים לפיצוי במידה ויקבע כי אכן יש בהתבטאויות אלה משום לשון הרע.

14.המשיבה תשלם למבקשים הוצאות בסך 2,500 ₪.

15.פיקדון, ככל שהופקד על ידי המבקשים – יוחזר להם על ידי המזכירות.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.